שבעה חוקרים ישראלים זכו במענקי המחקר היוקרתיים של אירופה: מעריכת הרנ״א ועד פיצוצי כוכבים

אני כותבת על מדע וחלל ומנסה תמיד להסביר את הדברים המורכבים בשפה שכולם יכולים להתחבר אליה, כי אני מאמינה שסקרנות שייכת לכולנו. הפעם רציתי לחלוק אתכם בשורה שממלאת אותי בגאווה אמיתית, מפני שהיא מזכירה לנו כמה עמוק ומרשים הוא המדע שנעשה כאן אצלנו, גם בתקופות לא פשוטות.

שבעה חוקרים וחוקרות מישראל זכו לאחרונה במענקי ERC Advanced, מהמענקים היוקרתיים והנחשקים ביותר בכל אירופה בעולם המחקר. הזוכים מגיעים ממוסדות מובילים כמו מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה העברית, הטכניון ומרכז הרפואי רמב״ם, מה שמעיד על עומק ורוחב יוצאי דופן של המצוינות המדעית הישראלית.

מה הם בעצם מענקי ERC

אולי אתם תוהים מה כל כך מיוחד במענק מחקר, ולמה אני מתרגשת ממנו כאילו היה מדובר במדליית זהב אולימפית. התשובה היא שמענקי ה־ERC נחשבים לפסגה של המימון המדעי באירופה, והם ניתנים רק לחוקרים בעלי הישגים יוצאי דופן, כדי לאפשר להם לצאת למסעות מחקר נועזים וארוכי טווח ללא דאגות תקציב.

בניגוד למחקר שמחפש תוצאה מהירה, מענקים כאלה נותנים לחוקר את החירות הנדירה לחקור רעיונות פורצי דרך שאולי ייכשלו, אך אולי גם ישנו את העולם. בעיניי זו בדיוק ההשקעה החשובה ביותר שחברה יכולה לעשות, כי היא מהמרת על הידע ועל העתיד, ולא רק על מה שמניב רווח כבר מחר בבוקר.

העובדה ששבעה ישראלים זכו יחד היא הישג קבוצתי שאסור לזלזל בו, במיוחד לנוכח התחרות העזה מול מדינות גדולות ועשירות. זהו אות הוקרה בינלאומי שאומר בקול רם שהמחקר הישראלי נמצא בחזית העולמית, ושהמוחות שצומחים כאן ממשיכים למשוך תשומת לב והערכה מעבר לים.

ממחקר הרנ״א ועד הלב הפועם

מה שאני אוהבת במיוחד בקבוצת הזוכים הזו הוא הגיוון העצום של התחומים, שנע ממעמקי התא ועד למעמקי היקום. הפרויקטים עוסקים בסוכרת מסוג אחד, בהפרעות בקצב הלב, בהתפתחות המוח, בחסינות של חיידקים, בחקר הרנ״א ואפילו בפיצוצים של כוכבים רחוקים, שילוב שממחיש כמה רחבה היא הסקרנות האנושית.

דוגמה אחת שריתקה אותי היא מחקרו של פרופסור שרגא שוורץ ממכון ויצמן, שעוסק בעולם הנסתר של מולקולות הרנ״א שבתוך התאים שלנו. הפרויקט שלו שואף לפתח מעין ארגז כלים חדש שיאפשר לכתוב סימונים כימיים שונים על מולקולות הרנ״א, מה שעשוי לפתוח דלתות שלא הכרנו כלל בהבנת הביולוגיה של הגוף.

דוגמה נוספת מגיעה מפרופסור ליאור גפשטיין מהטכניון ומרכז רמב״ם, שמפתח גישה חדשנית לחקר וטיפול בהפרעות בקצב הלב. הוא בונה מודלים תלת־ממדיים מתקדמים של רקמת לב אנושית, שמסוגלים לשחזר את המאפיינים הייחודיים של כל מטופל ומטופלת, וזה עשוי לשנות מהיסוד את הרפואה המותאמת אישית.

למה זה חשוב לכולנו

אולי נדמה שמחקרים על רנ״א או על רקמת לב במעבדה רחוקים מחיי היומיום שלנו, אבל דווקא כאן טמון היופי של המדע הבסיסי. ההבנות שנרכשות היום, לפעמים מתוך סקרנות טהורה בלבד, הן אלה שיהפכו בעוד שנים לתרופות, לאבחונים מדויקים ולטכנולוגיות שיצילו חיים, גם אם איננו יכולים לחזות זאת כרגע.

בשבילי, סיפור כזה הוא תזכורת חשובה שגם כשהכותרות מלאות בחדשות מדאיגות, יש כאן אנשים שממשיכים לבנות, לחקור ולחלום קדימה. אני אמשיך לעקוב אחרי החוקרים האלה ולספר לכם על ההתקדמות שלהם, כי בסופו של דבר, ההשקעה בידע ובסקרנות היא אולי ההשקעה הכי אופטימית שיש בעתיד שלנו.